פסק-דין בתיק עת"מ 16958-11-11

פתח  דבר:

העתירה שבנדון הוגשה על-ידי העותר, נכה צה'"ל קטוע רגל בעל דרגת נכות כוללת של 95%, על החלטות המשיבים מה- 02.10.11 וה-10.10.11 לפיהן, דחו המשיבים את בקשת העותר לאשר לו התקנה בחו"ל של תותבת מסוג גניום המתאימה לו על פי המלצת הרופאים מטעם המשיבים.

העותר משמש כרופא המוסמך הראשי של אגף השיקום.

הסעדים המבוקשים במסגרת העתירה הינם:

ראשית, שבית המשפט יקבע כי החלטות המשיבים מיום 2.10.11 - ו 10.10.11 בטלות, במובן זה שהעותר יהיה זכאי להתקין בחו"ל על חשבון המשיבים את התותבת מסוג גניום המתאימה לצרכיו על פי קביעת הרופאים מטעם המשיבים;

שנית, שבית משפט יקבע כי המשיבה 2 חרגה מסמכותה עת התערבה בשיקולים הרפואיים ובקביעות הרפואיות של הרופאים מטעם המשיבים;

לחלופין, יתבקש בית המשפט ליתן לעותר כל סעד אחר שימצא לנכון לפי שיקול דעתו.

נימוקי העתירה:

1.         העותר, רופא במקצועו, הינו נכה צה"ל בגין פציעתו בקרב עת שירת כרופא במלחמת לבנון הראשונה ( 1982 ), בה, בין היתר, נקטעה רגלו השמאלית של העותר מעל לברך.

דרגת נכותו של העותר, הינה 95% נכות לצמיתות, כאשר בגין הקטיעה מעל ברך שמאל דרגת הנכות היא 65% לצמיתות.

2.         העתירה שלפנינו הוגשה בין היתר, על החלטת ועדת נסיעות חו"ל מיום 10.10.11. לישיבה הנ"ל מינו המשיבים מטעמם את פרופ' נחום הלפרין.

פרופ' נחום הלפרין, שהיה המומחה הרפואי היחיד בועדת הנסיעות הנ"ל קבע כי ניסיון בתותבת אחרת לא צלח ולכן הוא ממליץ על התקנת תותבת מדגם גניום לעותר.

3.         כך נקבע גם על-ידי הועדה הפרוסטטית מה-21.09.11, בראשות פרופ' זיו-נר, מנהל מחלקת שיקום אורטופדית בבית חולים שיבא " הועדה ממליצה להתקין תותבת חדשה מסוג גניום".

4.         לדברי ב"כ העותר כל טענות המשיבים בכתב התשובה בנוגע לאי תקינות הועדה הפרוסטטית, נטענו באיחור ואין לקבלן, שכן ועדת נסיעות חו"ל לא העלתה כל טענה כנגד החלטות הועדה הפרוסטטית ואף בחרה למנות את פרופ' הלפרין כנציגה ובכך ריפאה את הפגם, אם נפל כזה, בהרכב הועדה הפרוסטטית.

5.         לטענת העותר, החלטת ועדת נסיעות חו"ל אינה סבירה והמדינה מפלה את העותר בשל תפקידו באגף השיקום לעומת נכים אחרים להם אושרה תותבת עם ברך מסוג גניום.

6.         העותר טוען כי זכותו לקבל תותבת המתאימה למצבו הבריאותי ולמצבו התפקודי נכללת בזכויותיו לפי חוקי היסוד. הזכות שלא יפגעו בגופו, בכבודו בזכות הקניין שלו ואף בזכותו לשוויון. לא ניתן להגביל זכויות אלה באמצעות הוראות נוהל פנימיות למינינן, ועדות וכיו"ב.

לדבריו, המשיבים אינם מפנים להוראת חוק כלשהי שמכוחה ניתן להגביל את זכותו של העותר לקבל תותבת מסוג גניום שאין חולק שהוא זקוק לה על פי קביעת המומחים מטעם המשיבים.

7.         גם הוראת משרד הביטחון 64.10 המאוזכרת בהוראות נוהל אגף השיקום מס' 50.02 שהינה הוראה פנימית של המשיבים אשר לא פורסמה ברשומות ולכן אין העותר יודע את תכנה - אינה יכולה לגבור על הוראות חוק יסוד כבוד האדם וחירותו ועל הוראות חוק הנכים המקנות לעותר זכות לקבלת טיפול רפואי מהמשיבים. אין בכוחה של הוראת משרד הביטחון דנן או כל הוראת נוהל אחרת, לפגוע בזכותו של העותר לקבל תותבת לרגלו הקטועה מהסוג המתאים לו - גניום, זכות המעוגנת בחוק, לרבות חוק יסוד כבוד האדם וחירותו.

להלן טיעוני ב"כ המשיבים: